תנועת העבודה הישראלית על גלגוליה השונים הייתה תמיד גוף שמאל, במובן החברתי כלכלי. היא החלה כמפלגה או מפלגות סוציאליסטיות, בהמשך היו בה שתי מפלגות סוציאל דמוקרטיות, ולאחרונה רק מפלגת העבודה הייתה סוציאל דמוקרטית.

בהיבט האחר, המדיני ביטחוני, שאלת השמאל ימין לא הייתה קיימת לפני מלחמת ששת הימים. גם לפני קום המדינה לא היו ניסיונות ליישב אזורים שלאחר מלחמת השחרור לא היו נגישים לנו. כך שבעצם היה ברור שלתנועה הציונית אין שום עניין באזורים שהימין קורא להם משוחררים, פרט לירושלים המזרחית בגבולותיה שלפני מלחמת השחרור. לאחר מלחמת ששת הימים התעוררו המחלוקות בנושא, ונוצר הרצף ימין שמאל המדיני בטחוני. בתוך רצף זה התקיימו המפלגות מפ"ם, ר"ץ ומפלגת העבודה. הרצף כלל בצד השמאלי שלו את אנשי מפ"ם, ר"ץ ואת יוני מפלגת העבודה, בצד הימני שלו את האנשים שבהמשך עזבו את מפלגת העבודה והצטרפו לליכוד ולהקמת התחייה. בתווך היו המוגדרים כניצי מפלגת העבודה, שגם הם היו אנשי שמאל מדיני ביטחוני מובהקים.

כשקמה מרצ היא הייתה מפלגת שמאל מדיני ביטחוני מובהקת, ובתחילה גם שמאל חברתי כלכלי. עם השנים הקצינה מרצ יותר שמאלה, בפן המדיני חברתי, ואיבדה כל איפיון בהיבט החברתי כלכלי. מפלגת העבודה, במשך שנים רבות נותרה היחידה שכל השנים שמרה על הציביון השמאלי המתון בשני ההיבטים. אף שזו הייתה מפלגה שהיא סופרמרקט של דעות, עדיין הדעות היו תחומות במסגרת הכותרת, שמאל מתון.

למפלגת העבודה גם היו עקרונות חשובים נוספים שהיו נכונים אז ונותרו נכונים גם היום, ובעצם ישארו נכונים תמיד.

אלא שמפלגת העבודה האמיתית, שאלה עקרונותיה, ואלה הדעות של חבריה ומנהיגיה, מועד מיטתה נקבע מראש, לתאריך 28 במאי 2024. אם לא נעשה מעשה, יחד עם מפלגת העבודה יבוא גם סופה של כל תנועת העבודה הישראלית, ויבוא הסוף על השמאל הישראלי המתון.

כמובן שאיננו יכולים להרשות לעצמנו שדבר כזה יקרה. מדינת ישראל לא יכולה להתקיים כמדינה בריאה בלי שמאל מתון חזק, בלי תנועת העבודה חיה, מתפקדת וחזקה.

נכון להיום יש למפלגה שם זמני בלבד, כדי שנוכל להתייחס אליה ביתר קלות. השם הזמני של המפלגה הוא: